התענוגות הקטנות: האם זה נורא לאכול חטיפים, נשנושים ומתוקים?

הדבר הכי קשה בעולם זה ללא ספק לעמוד בתפריט תזונה!

אנחנו לא באמת מכירות אפילו מישהי אחת שמצליחה לאכול לפי תפריט ולהימנע מכל הדברים הטובים והטעימים שיש לעולם להציע. כל החיים שלנו סובבים סביב אוכל ואנחנו מוקפות בפיתויים כל יום, ככה שהסיכוי שלנו להיות חזקות ולהימנע מתענוגות כל יום הוא 0 גדול ועגול. אחרי שהסכמנו שלהימנע מארוחות פינוק למיניהן זה לא דבר שאנחנו יכולות לעמוד בו, נשאר לנו רק להבין עד כמה זה "נורא".

מוכנות?

התענוגות הקטנות והטעימות של החיים

למה אנחנו מתפנקות?

הדבר הראשון שאנחנו צריכות להתייחס אליו, הוא השאלה למה בכלל אנחנו עושות את זה? מאיפה מגיע הצורך שלנו לנשנש, לאכול מתוקים או לשבור לגמרי את השיגרה עם התנפלות על המקרר.

יכולות להיות לא מעט סיבות, למשל: זה בא לנו טוב מול הטלוויזיה בערב, אנחנו רגילות לאכול משהו מתוק אחה"צ כי אנחנו מתחילות להרגיש עייפות, מקומות עבודה שכל הזמן מפוזרים בהם פיתויים ועד אפילו כי פשוט נוח יותר לקחת חטיף ולטרוף אותו, מאשר להכין כריך.

חשוב שנבין את הנקודות שבהן אנחנו "נופלות" כדי שנדע איך לטפל בהן.

כמה אנחנו מתפנקות?

השאלה השנייה שעולה, היא כמה פעמים בשבוע/יום אנחנו בורחות לדברים הטעימים והמענגים?

אנחנו מנשנשות כל יום?

האם זה קורה רק בסופ"שים?

רק כשאנחנו יוצאות למסעדה?

בתוך הכמה, יש גם את שאלת התדירות.

למשל, אם כל יום יש לנו בריחה לכיף. האם זה רק פעם ביום? פעמיים ביום?

ובסופ"שים, האם זה רק בשישי שבת? חמשוש? כמה ארוחות פינוק יש לנו בכל אחד מהימים האלה?

אנחנו בכלל מודעות?

מכאן אנחנו ממשיכות לשאלת המודעות.

אנחנו בכלל יודעות כמה פעמים חגגנו, או שזה פשוט קורה ואנחנו כבר אפילו לא שמות לב.

האם אנחנו מרגישות רע אח"כ, או שפשוט ממשיכות כרגיל ושוכחות אחרי 5 דקות שזה קרה?

מה כמויות הפינוקים?

זאת שאלה קריטית.

לצורך הדוגמה, יכולה להיות מישהי שרק פעם בשבוע עושה לעצמה ארוחת פינוק משוחררת. אבל מה? הארוחה הזאת היא חתיכת ארוחת שחיתות חגיגית ועתירת קלוריות.

לעומתה, יכולה להיות מישהי שכל יום חוגגת, אבל החגיגה שלה, היא קוביית שוקולד קטנה.

כשנעשה את החישוב הקלורי, נראה שכנראה זאת שחוגגת כל יום, מכניסה במצטבר פחות קלוריות מחגיגות שלה פר שבוע לעומת זאת שחוגגת רק פעם בשבוע אבל עם חגיגה מפוארת ומלאת קלוריות.

ניהול הפינוקים

אחרי ששאלנו את עצמנו שאלות, הגענו לשלב החשוב.

ניהול הפינוקים.

הרי ברור לנו שאנחנו לא באמת יכולות (או צריכות) להימנע מאוכל טעים, נשנושים, אלכוהול ומתוקים.

מה שנשאר לנו לעשות, זה להבין איך הדברים עובדים ולנהל את זה בצורה פשוטה.

כשאנחנו יורדות לשורה התחתונה, אנחנו מגיעות לעובדה הבלתי ניתנת לעירעור שמה שיקבע אם נעלה, נרד, נשמין, נרזה זה המאזן הקלורי.

עודף קלורי נעלה, גרעון קלורי נרד, מאזן קלורי מאוזן, נישאר באותו משקל.

כל מה שאנחנו צריכות לעשות כדי להמשיך ליהנות מאוכל טעים ובלי להשמין הוא לנהל את התענוגות.

מה שזה אומר בפועל זה להכניס את התענוגות בתור חלק מהמאזן הקלורי שלנו.

לא צריך כאן איזה חישובים מתמטיים מסובכים.

אנחנו צריכות לקחת את התשובות לשאלות ששאלנו, להבין כמה ולמה אנחנו אוהבות לאכול דברים יותר כיפים ופחות משעממים ולהכניס את זה בצורה מסודרת פחות או יותר לתפריט שלנו.

הדברים האלה לגמרי יכולים להיות חלק מתפריט ותפריט ממש לא חייב להיראות כמו רשימה לחיסול המצב רוח.

אם אנחנו רואות שאנחנו עולות, טיפה נקזז (איפה שבא לכן. אפשר טיפה בתענוגות ואפשר טיפה בארוחות הרגילות) בקלוריות.

זה ממש פשוט ונותן שימחה וטעם לחיים.

לסיכום:

לא רק שתענוגות זה לא דבר נורא, אוכל טעים יכול להיות חלק מהתפריט שלנו כל עוד אנחנו מנהלות את זה כמו שצריך.

אנחנו נשים מספיק חזקות כדי שנצליח גם ליהנות מאוכל טעים ולנהל אותו וגם לא לתת לאוכל לנהל אותנו.

כשאנחנו עושות את הדברים נכון, אנחנו בקלות נגיע לתוצאות יפות, נרגיש טוב, ניראה טוב ונאכל אוכל טעים.

הסטודיו בסביון

סטודיו פרימיום לאימונים לנשים בלבד

השקמה 1 סביון (מרכז G) סביון